מיצוק עור הפנים ללא ניתוח: מה עושים ביוסטימולטורים ומה לא

למה עור הפנים מאבד מוצקות?

המוצקות של העור נשענת על שני חלבונים בדרמיס: קולגן, שנותן לעור עובי וחוזק, ואלסטין, שמאפשר לו לחזור למקומו אחרי מתיחה. עם השנים התאים שמייצרים אותם מאטים, והסיבים הקיימים מתפרקים מהר יותר ממה שנבנה. אצל נשים התהליך מואץ סביב גיל המעבר, כשרמת האסטרוגן יורדת. קרינת שמש ועישון מוסיפים על כך פירוק משלהם, ולכן שתי נשים באותו גיל יכולות להיראות שונות מאוד.

העור הוא רק שכבה אחת בסיפור. מתחתיו כריות השומן של הפנים מידלדלות וזזות כלפי מטה, הרצועות שמחזיקות אותן מתרופפות, וגם העצם נסוגה מעט. מה שנראה במראה כעור רפוי הוא לכן צירוף של עור דק יותר ושל תשתית שהתכווצה מתחתיו. ההבחנה הזאת קובעת איזה טיפול יעזור: עור דק מגיב לבניית קולגן, ואילו רקמה שירדה ממקומה דורשת פתרון אחר.

גם ירידה מהירה במשקל משנה את התמונה. כששכבת השומן בפנים מצטמצמת בתוך חודשים ספורים, העור שמעליה לא מספיק להתכווץ בהתאם, והפנים נראות ריקות ורפויות יותר ממה שהיו. במצב כזה חסרים גם נפח וגם איכות עור, ולכן התוכנית בנויה בדרך כלל משני שלבים ולא מטיפול אחד.

איך אפשר למצק את עור הפנים בלי ניתוח?

הגישות הלא ניתוחיות נחלקות לשתי משפחות. הראשונה היא חומרים מוזרקים שמעוררים ייצור קולגן, כלומר ביוסטימולטורים. השנייה היא מכשור שמחמם את השכבות העמוקות של העור באנרגיה, כמו רדיו פרקוונסי ואולטרסאונד ממוקד. טיפולים מהמשפחה השנייה קיימים במרפאות אחרות, ואנחנו לא עושים אותם. בקליניקה עובדים בהזרקות, ולכן המדריך הזה מתמקד במה שביוסטימולטורים יכולים לתת ובמקומות שבהם הם נעצרים.

בטיפולי הביוסטימולטורים משתמשים בשלושה חומרים: חומצה פולי-L-לקטית (PLLA), סידן הידרוקסיאפטיט (CaHA) ופוליקפרולקטון (PCL). שלושתם חלקיקים זעירים שהגוף מזהה ומגיב אליהם בתגובה מבוקרת, ובמהלכה תאי העור בונים סביבם סיבי קולגן חדשים. החומר עצמו מתפרק בהדרגה, והקולגן נשאר. ההבדלים בין שלושת התכשירים, כולל משך התוצאה של כל אחד, מפורטים בהשוואה בין סקולפטרה, רדיאס ואלנסה.

מה ביוסטימולטורים עושים לעור רפוי, ומה לא?

הנחיות קונצנזוס בינלאומיות על שימוש ב-CaHA מדולל למיצוק העור מתארות ייצור קולגן ממוקד באזור ההזרקה, עם שיפור ברפיון ובאיכות העור במרכז הפנים, בחלקן התחתון ובצוואר. מחברי ההנחיות מדגישים שמדובר בשימוש שמעבר להתוויה הרשומה של התכשיר ושההמלצות ראשוניות. במונחים של מה שרואים במראה:

המשמעות המעשית היא שהמונח ״מתיחת פנים בלי ניתוח״ מטעה כשמצמידים אותו להזרקות. ביוסטימולטור משנה את איכות העור ואת העובי שלו, ולכן הפנים נראות מוצקות ורעננות יותר. הוא לא מזיז רקמה כלפי מעלה. כשחסר גם נפח ממוקד, למשל בעצם הלחי או בסנטר, משלימים אותו בחומצה היאלורונית, ובדרך כלל רק אחרי שרואים מה הקולגן החדש כבר תיקן.

תוך כמה זמן רואים חידוש קולגן בפנים?

לאט. בימים שאחרי ההזרקה הפנים עשויות להיראות מלאות יותר, אבל זה הנוזל שבתכשיר ולעיתים גם נפיחות, והם חולפים. הקולגן עצמו נבנה בקצב של הגוף: שינוי ראשון מורגש לרוב אחרי שישה שבועות עד שלושה חודשים, והתוצאה ממשיכה להתגבש במשך כמה חודשים נוספים. סקירה שהשוותה את רמת ייצור הקולגן בין חומרי הזרקה שונים מצאה שהמחקר ההשוואתי בתחום עדיין מועט, ולכן קשה להבטיח מראש קצב מדויק לאדם מסוים.

הסדרה כוללת לרוב 2 עד 3 מפגשים במרווח של כמה שבועות. המרווח הזה הכרחי: אם מוסיפים חומר לפני שהקולגן מהמפגש הקודם הספיק להיבנות, מקבלים עודף שמתגלה רק כעבור חודשים. מי שמתכננת אירוע בעוד חודש צריכה לדעת שזה לא הטיפול בשבילו.

בטיפול עצמו החומר מוזרק לרוב בקנולה קהה, בשכבה שמתחת לעור, ומפוזר בתנועות מניפה על פני האזור כולו. אחרי חלק מהתכשירים מקבלים הנחיה לעסות את האזור בבית במשך כמה ימים. כדאי לצלם את הפנים לפני הטיפול הראשון, באותה תאורה ובאותה זווית, ולחזור על הצילום אחרי שלושה חודשים. שינוי שנבנה לאט כל כך קשה לזהות במראה מיום ליום, והצילום הוא הדרך האמינה לדעת אם הטיפול עבד.

למי מתאים מיצוק בהזרקה, ולמי כבר לא?

בבדיקה הרופא/ה מרים/ה בעדינות את עור הלחי באצבעות ובודק/ת כמה עור ״עודף״ יש ואיך הוא חוזר למקומו. לפי זה אפשר לחלק את המצבים לשלוש דרגות בקירוב:

• רפיון קל: העור איבד מעט גמישות, קו הלסת עדיין ברור. זו נקודת הפתיחה הטובה ביותר לביוסטימולטור, והשיפור הצפוי מורגש.
• רפיון בינוני: קו הלסת מתחיל להיטשטש וקפלי הצד מעמיקים. ביוסטימולטור ישפר את איכות העור, לעיתים בשילוב מילוי, אבל השינוי יהיה חלקי וכדאי להגדיר מראש מה סביר לצפות.
• רפיון מתקדם: עור שנתלה מתחת לקו הלסת, ג׳אולס כבדים, עודף עור בצוואר. כאן הזרקות לא יספקו את מה שמחפשים, והכתובת היא מכשור אנרגיה או מנתח/ת פלסטי/ת.

יש גם מצבים רפואיים שמחייבים בירור לפני שמחליטים: מחלה אוטואימונית פעילה, נטייה לצלקות בולטות, זיהום באזור, נטילת מדללי דם, הריון והנקה. גם מי שעברה בעבר הזרקות קבועות באותו אזור צריכה לספר על כך.

נשים רבות מגיעות לייעוץ כשהן נמצאות בין שתי דרגות, ולכן השיחה על ציפיות חשובה לא פחות מהבדיקה. שאלה טובה לשאול היא מה ישתנה בצילום מהצד בעוד חצי שנה, ומה יישאר בדיוק כפי שהוא. פגישת הייעוץ האישית בקליניקה אינה כרוכה בתשלום, ואפשר לתאם אותה גם רק כדי להבין באיזו דרגה נמצאים.

מה לגבי מיצוק צוואר?

הצוואר הוא האזור שבו הפער בין הציפייה לתוצאה הגדול ביותר. העור שם דק, כמעט בלי שומן תומך, ושריר הפלטיסמה שמתחתיו מושך אותו כלפי מטה. סקירה שכללה 24 מחקרים ו-887 מטופלים מצאה שחומצה היאלורונית, PLLA ו-CaHA שיפרו קמטים ורפיון בעור הצוואר, והמחברים עצמם מציינים שהמדגמים קטנים, שמדדי התוצאה אינם אחידים ושחסרים נתונים לטווח ארוך.

בפועל, הזרקה לצוואר משפרת בעיקר מרקם ועובי. את הרצועות האנכיות מטפלים בהרפיית השריר, ועל כך כתבנו במדריך על בוטוקס בצוואר. שומן מתחת לסנטר הוא בעיה נפרדת עם טיפול משלה. ״צוואר תרנגול״, כלומר עודף עור של ממש, לא ישתנה מהזרקות. גם הטכניקה שונה: בעור דק מזריקים חומר מדולל יותר ובשכבה המתאימה, כי הזרקה שטחית מדי של חומר סמיך מעלה את הסיכון לתופעות לוואי.

מה הסיכונים, ומה זה גושים אחרי ביוסטימולטור?

בימים הראשונים צפויים רגישות, נפיחות ושטפי דם. במטא אנליזה של מחקרים תצפיתיים על ביוסטימולטורים, שטפי דם דווחו אצל כרבע מהמטופלים בקירוב, ורוב המטופלים דיווחו על כאב כלשהו בזמן הטיפול. הסיכון שמייחד את המשפחה הזאת הוא גושים: נקודות קשות שנוצרות כשהחומר מתרכז במקום אחד או מוזרק שטחי מדי. באותה מטא אנליזה שיעורם המשוקלל היה כ-5 אחוזים, בטווח של 2 עד 10.

גושים עשויים להופיע שבועות ואף חודשים אחרי הטיפול. חלקם רק מורגשים במישוש ואינם נראים, וחלקם דורשים טיפול. בניגוד לחומצה היאלורונית, לחומרים האלה אין אנזים שממיס אותם, ולכן המניעה חשובה: דילול נכון, עומק מדויק, פיזור אחיד, ועיסוי בבית כשהרופא/ה מנחה לעשות זאת. גם כאן, כמו בכל הזרקה לפנים, קיים סיכון נדיר לפגיעה בכלי דם. כאב חזק, שינוי בצבע העור או נפיחות שמתפשטת מחייבים פנייה מיידית. על האופן שבו אותו טיפול נעשה בעור דק במיוחד אפשר לקרוא במדריך על ביוסטימולטורים בכפות הידיים.